(25/11/1923 – 27/07/2018) ( יז כסלו תרפ”ד – טו אב תשע”ח )

לאה נולדה בעיירת נופש הררית בשם קרוסצ’נקו בגליציה המערבית. לא היו שם הרבה יהודים והם התפרנסו בעיקר מהשכרת דירות לנופשים וממסחר. המשפחה היתה דתית וציונית. לאה למדה בבי”ס עממי פולני. פעם בשבוע התקיימו שיעורי דת מפי מורה יהודי. בעיירה היה סניף של “הנוער הציוני – עקיבא” שאליו השתייכה.
כשפרצה מלה”ע השנייה היא נדדה בין ההפצצות מזרחה כדי לעבור לרוסיה. הרוסים הגיעו כבר ללבוב. היא התמקמה באולם מלא פליטים ונשלחה לסיביר. שם, יחד עם משפחתה וחבריה, עבדו קשה בכריתת עצים. מזון הושג בקושי. שנה וחצי היתה לאה בסיביר. עם פרוץ מלחמת רוסיה-גרמניה שחררו את כל האסירים והחלה הנהירה דרומה לעבר אוזבקיסטן. שם היתה עבודת חקלאות בקולחוזים.
בשנת 1945 עם גמר המלחמה חזרה לפולין ושם ראתה את הרס כל העיירות ושמעה על שואת היהודים. אביה של לאה נפטר מדום לב מרוב התרגשות על מראות עיניו.
אז התארגנה “הבריחה” ואחותה של לאה והיא עצמה נבחרו מטעם הנוער הציוני לקבוצת ההדרכה. בראש כל קבוצות ההדרכה מכל התנועות עמד ישקה גולדברג (מסילות), שליח השוה”צ מהארץ. מאיטליה הן היו אמורות להפליג ארצה. לאחר חצי שנת ציפייה הודיעו להן שהן יוצאות לנמל בארי ושם באנייה “שבתאי לוז’ינסקי” הישר לישראל. הצפיפות באנייה היתה רבה וביום אסרו עליהם לעלות לסיפון. כאשר התקרבה האנייה לחופי הארץ התחוללה סערה ומעליהם חגו מטוסים בריטיים, אז הבינו המעפילים שהם התגלו והיו להם שתי ברירות: לקפוץ למים או להישאר באנייה ולהיתפס בידי הבריטים. לאה ואחותה קפצו למים על אף שלא ידעו לשחות. אנשי ההגנה עזרו להם בסירות.
לאה הגיעה עם המעפילים לקיבוץ ניצנים, שם החליפו בגדים ועלו למשאיות. בדרך השיגו אותם האנגלים והביאו אותם למחנה צבאי ליד ניצנים. אנשי הישובים הסמוכים (גדרה, באר טוביה ועוד) עזבו את משקיהם ובאו לעזור. הם שרפו את תעודות הזהות וכולם אמרו: “אנחנו יהודים מארץ ישראל”. לאחר שלושה ימים עברו המעפילים לחיפה ולאה הצליחה להימנע משליחתה לקפריסין. היא ואחותה הגיעו לקיבוץ גבעת ברנר.
בגבעת ברנר עברה לאה את כל תלאות מלחמת השחרור. תנאי המלחמה הביאו אותה להרצליה, שם פגשה את ישקה ששירת בצבא באזור.
עם תום הקרבות לא חזרה לאה לניצנים, אלא יחד עם אחותה ואמה, שהגיעה לארץ, קיבלה דירה מהסוכנות.
הקשרים עם ישקה התהדקו והם החליטו להינשא ולאה הצטרפה אליו בתל עמל, קיבוצו.
חבלי הקליטה הראשונים עברו ולאה השתלבה בחברה והקימה כאן את משפחתה. ללאה ולישקה נולדו שלושה ילדים. במלחמת יום כיפור נשבה בנם הטיס, יגאל ורק ב- 1974 הוא שוחרר מהשבי המצרי. בקיבוץ נערכה לו קבלת פנים חמה ונרגשת.
ישקה נפטר בשנת 2003. בשנים האחרונות עברה לאה לבית הבריאות ושם היתה עד יומה האחרון. לאה נפטרה בשיבה טובה.
יהי זכרה ברוך!