(16/08/1912 – 04/01/2005) ( ג אלול תרע”ב – כג טבת תשס”ה )

נולדה באוגוסט 1912 ברישא, פולין. בגיל 12 הצטרפה לתנועת “השומר הצעיר” ובראיון איתה, שנעשה על ידי נחמה גנוסר, אמרה: “כשנכנסתי לתנועה השתנו חיי, התחלתי לחיות יותר לעומר, לחשוב על הבעיה היהודית ועל בעיות כלליות שונות. באחת – התבגרתי!”
למרות חוסר העידוד וחששות הוריה, יצאה להכשרה ועלתה לארץ באוגוסט 1935. הרבה שנים שימשה כמדריכה בשומר הצעיר.
גם במשק הפועלות בארץ עשתה חייל ולא חסכה מעצמה נסיעות ממושכות למקומות מרוחקים, ועבדה קשה בכל מה שנדרש. בעבודה היא הקפידה תמיד לעשות את המיטב למלא כל שעה שהחסירה.
אימא, סבתא שלנו, תמיד היתה אופטימית, ראתה את הצד הטוב שבחיים, דאגה לסובבים אותה ועזרה לכולם.
ביתם של הורינו תמיד היה פתוח לחברים. אבא, נורברט, שהיה בעל חוש הומור, ואימא, שהיתה מקבלת בחום את הבאים אלינו, קיבלו את החברים אל ביתם בשמחה.
זכורים לנו ימי הולדתו של אבא ואירועים נוספים שבהם תמיד היה הבית מלא צחוק ושמחה.
אימא היתה תופרת לנו מגרב ועד בגד ים, תמיד דאגה לשמח אותנו במעשי ידיה ושלא לדבר על תחפושות נפלאות לפורים, גם עוגיות רוגעלך ועוגות שמרים טעימות היו לנו בשפע.
בגשם, רוח וסערה, באוטובוס או בטרמפים, היתה אימא מקפידה לבקר אצל נכדיה כשבידיה הפתעות.
אימא המעיטה בדרישות ואמרה: “אל תטרחו בשבילי, אני אסתדר”. גם בימים שכבר כוחה לא עמד לה ועברה לבית בריאות, שמרה על צניעות והמשיכה בדרכה לדאוג לנו ולא להיות לנטל על האחרים. רבים הסיפורים, הזיכרונות והרגעים היפים. נזכור ונתגעגע אליך תמיד.
אוהבים – המשפחה