(24/09/1922 – 27/10/2011) ( ב תשרי תרפ”ג – ל תשרי תשע”ב )

כתבה: רבקה עמית זונשיין (הבת הבכורה):
אימא, ילידת 1922 נולדה באוסטרוג, פולין (כיום באוקראינה), בת לשלמה ושרה ואחות לשלושה. היא היתה הצעירה באחים. בתמונות של הימים ההם אפשר לראות את הסבא שלה, נמוך וחילוני ואת סבתה שהיתה אישה יפיפיה. בבית שררה אווירה של פעילות למען מוסדות הקהילה ושל לימודים, על אף המצב הכלכלי הדחוק.
הבית בו גדלה היה בית דתי אך עם פתיחות נדירה לציונות ולצרכים של הצעירים (השכלה, תנועת נוער וכד’).
ב- 1941 פרצה המלחמה בין רוסיה לגרמניה והחלה הבריחה והמנוסה ההמונית להישרדות. שם גם נפגשה עם אבא, בנימין וחברים שהפכו למשפחתה המורחבת, ידידות אמיצה. באותם ימים נטבע גם המושג “בן עיר”, מושג שאנחנו, האחים והילדים הכרנו היטב.
בסוף 1945 העפילו יעל ובנימין ארצה במסע מפרד וכמנהג הימים ההם, טרם כניסתם ארצה השמידו את כל המסמכים והתמונות שהיו בידיהם. סיפור העפלתם דרך מחנה המעצר בעתלית, קיבוץ עין המפרץ ומשם לתל עמל – ביתם לעד.
זכיתם לראות נכדים ונינים שמצידם זכו ונהנו לגדול וליהנות מסבא וסבתא נפלאים.
יהי זכרך ברוך, אימא!