(13/03/1919 – 16/04/2005) ( יא אדרב תרע”ט – ז ניסן תשס”ה )

בנימין נולד בשנת 1919 באוסטרוג, פולין למשפחה קשת יום. ילדותו עברה בבית חרדי כשעננת פרנסה קיומית ריחפה מעליה תמיד.
קסם תנועת הנוער, תחילה “החלוץ הצעיר” ולאחר מכן “השומר הצעיר” שבה אותו. בתנועת הנוער הוא הכיר את יעל, אשתו לעתיד, שבביתה התקיים קן השומר הצעיר.
בינואר 1939 יצא להכשרה לקיבוץ “בחזית” בעיר רדום. זו היתה גולת הכותרת של פרץ וחדוות נעורים, יצירה ואושר. אך תקופה זו לא ארכה ומלחמת העולם השנייה פרצה. בנימין יחד עם עוד רבים מקבוצת ההכשרה עבר לריכוז וילנה ועם חלמו על עלייה לארץ ישראל.
מווילנה נדדו / ברחו דרך טשקנט וסמרקנד, כאשר הכורח להתפרנס ולשרוד הובילם בדרכים לא דרכים, תוך גניבת גבולות.
בתחילת ינואר 1946 עלו ארצה באניית מעפילים דרך עתלית.
לניר דוד הגיעו ביוני 1946. מהר מאוד התגייס בנימין לפעולות שונות להגנת המולדת, השתתף בקרבות מלחמת השחרור ואף נפצע.
בנימין מילא תפקידים שונים בקיבוץ ועבד בענפי השדה. הוא כונה “מר מדגה”.
מסירותו לקיבוץ, ערכיו וחבריו היו ללא גבול וללא תנאי.
על שכמותו כתב נתן יונתן: “איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא …”
בנימין הותיר אחריו את אשתו, יעל ושלושת ילדיו: רבקה, קובי וגלעד, נכדים ונינים.
יהי זכרו ברוך!