(12/05/1912 – 11/07/2004) ( – כב תמוז תשס”ד )

מירקה נולדה בשנת 1912 להוריה יוסף ובת שבע מבית שטאהל-אנטנברג בלבוב, פולין. היא היתה החמישית מבין ששת אחיה ואחיותיה. אביה עסק במסחר והאם – עקרת בית. למשפחה היתה גם חנות לדברי ספורט וחווה של פרות וסוסים עם שותף.בבית לא חסר דבר והם חיו חיים נוחים וטובים ברובע הפולני של העיר. בבית לא שררה אווירה ציונית אולם, בזכות האם, נשמרה המסורת היהודית.
כאשר הסתיימה מלה”ע הראשונה היתה מירקה בת שש. היא זכרה את שובו של אביה ששרת בהונגריה וחזר בלבוש מדי הצבא הפולני. למרות היעדרותו לא הורגש בבית מחסור כלכלי.
ביה”ס בו למדה היה מעורב ליהודים ופולנים והיחסים בין התלמידים היו טובים עד כדי כך שהם ביקרו אלה את אלה. בגיל 11 וחצי הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. היא אהבה מאוד את הפעולות הקן, את טיולי התנועה אל מחוץ לעיר. באהבתה להתעמלות הצטרפה ל”דרור” והשתתפה בפעילויות ספורט כמו שחייה, סקי ועוד. בתיכון למדה מקצועות עיוניים בבוקר ובהשפעת התנועה – הכשרה מקצועית בערב. היא למדה תפירה לקראת עלייתה לארץ. כדי לעבור את בחינות הבגרות למדה גם לטינית. כך הוסיפה שפה שלישית לפולנית וליידיש. באוניברסיטה העממית למדה גם אנגלית וגרמנית, אחר כך למדה עברית. משפחתה נהגה לראות הצגות בתאטרון הממלכתי בלבוב ולדון בהן.
בהוראת המארשל הפולני פילצוסקי היו פרעות ביהודים. האנטישמיים התפרעו 48 שעות ולא פסחו על ביתה של מירקה כשהם הורסים את הרכוש. בראשית שנות השלושים הופנתה האנטישמיות גם אל חברי התנועה ובתהלוכת האחד במאי נפצע צבי בראשו. מירקה הזעיקה עזרה והוא חולץ מהרחוב בו היה מוטל.
ב- 14 במאי 1933 נישאה מירקה לצבי פרידהופר (גופר) ובשנת 1937 הגשימה את חלומה הציוני, אותו ספגה בתנועת השומר הצעיר ועלתה לארץ ישראל בעלייה בלתי לגלית. היא לקחה מאמה תכשיטים, מכרה אותם ובכסף הזה עלתה ארצה. היא השאירה לאמה מכתב התנצלות והצטרפה אל צבי שעלה לארץ שנתיים קודם לכן.
הם חיו את חייהם הפרטיים בנס ציונה ושם נולד דני, בנם הבכור. גם שם לא היה קל כאשר הערבים היו יורים מתוך הפרדסים ולא תמיד ניתן היה להתגונן. המשפחה בפולין שלחה מצרכי מזון ודברי ספורט. אחר כך עברה המשפחה לחיפה.
בשנת 1941 הצטרפו ההורים לקיבוץ, אל ידידיהם הגליצאים מהתנועה. הגרעין של מירקה היה בעין המפרץ ובמזרע והיא שמרה איתם על קשר.
עם בואה לקיבוץ נכנסה מירקה לעבודה בחינוך ועבדה 15 שנה בעיקר בגיל הרך.
בתוך מלה”ע השנייה איבדה מירקה את רוב משפחתה בשואה: ההורים, שני אחים, שלוש אחיות ובני זוגם, שלושה אחיינים, דודים ודודות.
בשנת 1948 נולדת הבת, נאווה. במרוצת השנים המשיכה מירקה לעבוד בחינוך הקבוצות הבוגרות בבית ובמוסד החינוכי.
מירקה נשאה בתפקידים שונים בקיבוץ: סדרנית עבודה, רכזת ו. דירות, ו. חברים, ו. בריאות, מחסנאית בגדים, אקונומית, רכז חדה”א ובבישול.
במשך השנים נישאו הילדים והמשפחה גדלה והתרחבה. מירקה היתה מוקפת נכדים ונינים שהביאו לא אושר רב.
בשנת 1967 עם פרוץ מלחמת ששת הימים קיבלה מירקה יחד עם צילה גולומב ומרים יחיאלי את האולפן האמריקאי הראשון והשני שהגיעו לקיבוץ. עם חלק מהם נשמר הקשר עד כניסתה לבית הבריאות.
ב- 1985 נפטר צבי, בעלה לאחר מחלה ממושכת. ב- 1999 היא קיבלה התקף לב ועברה לדירונית ולבית הסיעודי, לאחר סבל השנים האחרונות. יהי זכרה ברוך!