(23/07/1919 – 10/11/1996) ( ל אב תרע”ט – כח חשון תשנ”ז )

חילק נולד בעיירה ז’מיגרוד בגליציה המערבית. המשפחה עברה לעיר רישא לאחר מלה”ע הראשונה. זו היתה משפחה מסורתית, שומרת מצוות שעסקה במסחר.
חילק סיים בי”ס עממי ולמד עוד שנתיים שרברבות כדי לעלות ארצה עם מקצוע. החיים היו תוססים, בבוקר לימודים בביה”ס, אחה”צ לימודים ב”חדר” ובערב פעילות בקן “השומר הצעיר”. הקן היה גדול, כ- 300 חברים בארבע קבוצות. הוא יצא להכשרה בפשמישל בתנאים קשים ובחוסר עבודה. למרות זאת, כשרברב הוא מצא תמיד עבודה. הוריו של חילק לא היו מוכנים לשמוע על עלייתו ארצה וכך הוא נשאר בעיר עד שפרצה המלחמה.
עוד לפני המלחמה התפזרו אחיו בין התנועות השונות. האם, שהיתה ליברלית אפשרה זאת.
אחיו – חייקה, משה ושנקה עלו לארץ לפני המלחמה. צבי, אחיו והוא עצמו נשארו עם ההורים בבית. המשפחה עברה לגטו בעיר והתחילו המשלוחים להשמדה. יום אחד פיתו הגרמנים את הנשים והילדים בערמומיות להתייצב במשרד העבודה ומשם נשלחו למחנה השמדה בלזץ. צבי וחילק נשארו לבדם. הם נשלחו למחנה עבודה ועבדו בעקירת עצים בתנאים קשים. אחר כך עבדו כמסגרים ובמפעל לייצור נשק. לקראת סוף המלחמה הגרמנים החלו לסגת בעוד הרוסים מתקיפים אותם. את היהודים העבירו ממחנה למחנה ובאחד המעברים הצליחו האחים להימלט אל היער. למחרת תפסו אותם הגרמנים ולקחו אותם לאושוויץ. יחד עם כל האסירים הובלו לצריפים מתוך ידיעה שעליהם להיות חזקים על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד.
צבי וחילק שוחררו בכוחותיהם האחרונים מהמחנה. לאחר המלחמה חזרו לרישא לחפש ניצולים. צבי שלח הודעה דרך הצלב האדום לארץ וכך קיבלה שנקה, אחותם, את הידיעה הראשונה שהם בחיים. בדרך מאוסטריה לאיטליה הם פגשו בקלמן כץ ששירת בבריגדה. הוא התעניין למי יש קרובי משפחה בארץ ומשנודע לו שלצבי ולחילק יש אחות בתל עמל הוא יצר קשר עם הקיבוץ. השניים עלו ארצה באנייה “חנה סנש” בייסורים רבים ולבסוף הגיעו לתל עמל. רק אז נודע להם על מות אחיהם, משה. חילק מילא את תפקיד האב בגידול שני ילדיו, אפרת ושאול.
בקיבוץ עבד חילק שנים רבות בלול.
הוא נשא לאישה את בלה, יוצאת רומניה. נולדה להם בתם היחידה, חביבה וזה היה אושר רב.
חילק השאיר אחריו את רעייתו ואת בתו וארבעה נכדים.
יהי זכרו ברוך!