(28/08/1948 – 12/07/2013) ( כג אב תש”ח – ה אב תשע”ג )

תמרי שלי ושלנו / יגאל בן גיאת
אשת חיי, תמרי
תמרי נולדה באוגוסט 1948 לרינה וזאב שדמי בקיבוץ ניר דוד.
היא גדלה כילדת פרא המטפסת על עצים ואוהבת טבע מושבעת.
תמרי התגייסה בשנים עשר בדצמבר 1966 והגיע לגדוד 79 של חטיבה 7 המהוללת. בשבילה זה היה שיא הקרביות והיא היתה מאוד מרוצה.
תמרי השתתפה בצעדת ארבעת הימים האחרונה אשר התקיימה במתכונת זו.
בחג העצמאות 1967 נקראה מהבית לצבא, לאחר שהמצרים סגרו את מיצרי טיראן. הגדוד ירד דרומה לאזור כרם שלום.
תמרי כותבת: “… נסענו בלילה בשיירת טנקים אדירה. הרעש היה עצום והמראה מרהיב. ישבנו בכוננות כשלושה שבועות ובתור פקידות דיווח רצנו בין הטנקים המוסווים והמשכנו לדווח על גבי טפסים שונים. בלילות היינו מסייעות בהכנת מפות למפקדים … בחמישה ביוני בשעה 8:00 בבוקר עברו מטוסים מעל לראשינו וניתנה ההוראה: “סדין אדום”. הטנקים זזו ברעש עצום ואנחנו, שלוש בנות הגדוד, עמדנו ונופפנו אליהם בידינו, כאשר תפילה בלבנו: להתראות …”
תמרי הצטרפה לטנדר של קצין הרכב שהוביל את שיירת האספקה. גדוד 79 היה חוד החנית של אוגדת טל וסבל מאבדות רבות. בין הנופלים היה אריה שוסקס ז”ל, בן כיתתה.
לאחר המלחמה התמקם הגדוד בביר גפגפה. תמרי ממשיכה וכותבת: “בסוף שנת 1967, שש בנות מול מאות בנים, ויגאל מביא פטיפון מחברת הסלון שהקים בקריות, לצבא והמון תקליטים משנות השישים. יגאל פורש ברזנט באוהל המט”קים ומכאן זה התחיל – סעודות חצות, סיפורי חוויות וגם ריקודים סלוניים – כך הכרתי את יגאל, אך חברותנו למעשה החלה בטיול מפקדים ובנות שערך גדוד 79 במשך חמישה ימים בינואר 1968 במרחבי סיני”.
תמרי שלי, זו היתה אהבה ממבט ראשון למשך ארבעים וחמש שנים ומחצית השנה.
בשנת 1968 תמרי שימשה כראש קן השומר הצעיר בקרית אתא, כשנתיים עד חתונתנו הרשמית. בדצמבר 1973 נולד בננו הבכור, יניב ולאחריו נולדו עינב, נועם, אבנר ויוני.
במשך כל חייה תמרי למדה והחכימה. היא העבירה את כל אשר ידעה לתלמידיה בנתינה שלמה, אהבה עצומה וידע רב.
כמו כן החכימה והעשירה את ידיעותיה בטיפולים הוליסטיים, מה שאפשר לה לעזור ולהיטיב עם אנשים רבים. במהלך היותה מורה ומחנכת בביה”ס רימון הקימה פינת חי לעזרה לילדים וגם זאת לאחר שלמדה טיפול ילדים בעזרת בעלי חיים.
בשנת 2011 חידשה והקימה את משק הילדים בניר דוד לטובת ילדי הקיבוץ והסבים אשר הגיעו בהמוניהם לגעת בחיות, ללמוד ולאהוב.
מה אגיד לך, אהובתי הנצחית, תמרי היקרה, האהובה שלי? אהבתיך בלי די, יפה שלי. חיינו כזוג משמים, חיים מעניינים, שלמים. הקימונו יחד משפחה לתפארת וגם נכדים שברבות הימים יתרבו, יתעצמו ויתגעגעו אליך.
אישך האוהב, יגאל בן גיאת בן אבנר ואסתר