(03/08/1917 – 21/01/2011) ( טו אב תרע”ז – טז שבט תשע”א )

הדסה לבית בנדר-דורנבוש נולדה בווינה ב- 1917. למשפחה היו כבר שלוש בנות: לאה, ליבה וחדווה. ההורים, יצחק ויוכבד עברו מפולין להונגריה במלה”ע הראשונה ומשם לאוסטריה, וינה. שם נולדה הדסה, הבת הצעירה. אביה היה חייל בצבא הפולני ושם נפצע בידו. המשפחה חיה חיים דתיים, צנועים ושקטים.
הדסה למדה עד גיל 14 בביה”ס ובגיל זה יצאה לעבוד כאחיותיה הבוגרות ממנה. היא עבדה כמוכרת בחנות תמרוקים עד גיל 17.
כל גיל הנעורים היתה פעילה בתנועת הנוער בני עקיבא, שם למדה עברית וציונות. בהיותה בת 20 קיבלה סרטיפיקט דרך עדה פישמן שחיפשה תלמידות למשק הפועלות. אחותה, לאה, כבר היתה בארץ. ההורים שמחו שעוד בת תוכל לברוח מאוסטריה מאימת הנאצים. ב- 1938 הגיעה הדסה לנמל חיפה. היא ירדה מהאנייה ואף אחד לא חיכה לה. היה לה פתק עם כתובת של בית החלוצות בתל אביב ושם היתה זמן קצר עד שהגיעה למשק הפועלות “עיינות”. שם הכירה בנות רבות מגרמניה, למדה לחרוש במחרשה, לרכוב על סוס, לעבוד בפרדס, כלכלת בית וכמובן עברית.
לאחר שנתיים ב”עיינות” היתה צריכה להגיע לטירת צבי, אך כיוון שלא קיבלה החלפה לנעליים הבלויות שנעלה, עזבה את הקבוצה ועברה לגור עם אחיותיה בתל אביב.
בתל אביב פגשה הדסה את פנחס, אותו הכירה עוד מהתנועה בווינה והם התחתנו ב- 1947. נולדו להם שני ילדים, אסתי ויצחק. המשפחה נדדה מתל אביב לחולון ומשם לאשקלון.
אימא אהבה מאוד ילדים ועבדה שנים רבות בגן הילדים. למשפחה היו הרבה חברים ושניהם התנדבו לעזור לנזקקים.
עשר שנים עבדה הדסה כמתנדבת של “יעל” בבית החולים באשקלון במחלקת הילדים וקיבלה תעודות הוקרה רבות.
לפני 25 שנה חלה פנחס בסרטן והדסה ביקשה לקברו בבית הקברות של הקיבוץ. בשנת 1986 התקבלו פנחס והדסה בניר דוד כהורים של חברי קיבוץ. פנחס נפטר לאחר חודשיים והדסה המשיכה לחיות בקיבוץ ליד משפחת בתה 25 שנים טובות ומאושרות.
יהי זכרה ברוך!