(07/02/1911 – 28/11/1996) ( ט שבט תרע”א – יז כסלו תשנ”ז )

יפה נולדה בעיירה ז’ולקייב שהייתה חלק מפולין בין שתי מלחמות עולם. היא נולדה למשפחה מסורתית מרובת ילדים, שש בנות ובן, להוריה חיה ויצחק בורר. יפה למדה בבית ספר לבנות ולאחר מכן בסמינר למורים, שם הייתה היהודייה היחידה בכיתתה. בת 14 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר שם הדריכה שנים רבות. לאחר סיום הלימודים עבדה שנתיים כמורה בלבוב ובשנת 1932 יצאה להכשרה בעירה. שנתיים מאוחר יותר עלתה ארצה והגיעה לנחלת יצחק, לקיבוצה, תל עמל.
יפה הכירה את צבי בלבוב אבל רק בארץ הם מיסדו את הקשר ביניהם. ב- 1949 נולד גדי ובשנת 1945 – דני.
יפה לא חזרה להוראה והצטרפה לצוות המטבח. בשנים הראשונות בקיבוץ עבדה גם בגן הירק ובסלילת כביש שאטה. מראשית שנות ה- 60 עבדה שנים רבות בלול וככל שיכלה במחסן הבגדים. יפה היתה אישה משכילה והסתפקה במועט.
בשנת 1966 נהרג הבן, דני, לקראת סיום שירותו הצבאי בתקרית גבול באזור הר חברון והחיים השתנו ולא חזרו למסלולם. בשנים לאחר מותו של דני יפה הרבתה לטייל, תחילה בארץ ובשנות ה- 80 למספר ארצות באירופה.
יפה נפטרה מהתקף לב בנובמבר 1996, בדרכה ללוויה של אלי לבקוביץ’, בנם היחידי של חנה ויונה (קרובי משפחה יחידים של צבי שניצלו מהשואה). אלי לבקוביץ ז”ל נהרג באירוע הטרגי של חטיפת מטוס באדיס אבבה, אתיופיה.
יהי זכרה ברוך!