(25/10/1908 – 29/11/1975) ( ל תשרי תרס”ט – כה כסלו תשל”ו )

נולד בעיירה סוקאל בגליציה, פולין, בן יחיד בין שלוש בנות. בית הוריו היה בית דתי לא קנאי שנמשך לתנועת ההשכלה. בגיל 10 הצטרף לתנועת השומר הצעיר ואחר כך לגרעין “מסד” בלבוב. במשך הזמן אלעזר היה מדריך מוכשר, חבר הנהגת הקן והרוח החיה בו.
הוא למד ארכיטקטורת גנים בצ’כיה ויהדות בווארשה ובשווייץ. בארץ למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית.
בפברואר 1936 עלה אלעזר ארצה יחד עם רעייתו, צילה, כזוג נשוי. היה זה סמוך לעלייה על הקרקע של קיבוץ תל עמל ב”חומה ומגדל” ואלעזר השתתף במבצע זה.
תחילה עבד בפלוגת בניין במרחביה. לאחר מכן עבר לפלוגת בית אלפא ועבד בכל עבודה חלוצית. באותו זמן נבחר כמרכז ועדת החינוך הראשונה לקראת היוולד הבת הבכורה של הקיבוץ.
כאשר הקיבוץ עבר למחנה המגורים הקבוע, מצפון לנחל האסי, היה אלעזר למרכז גן הנוי. הוא תכנן את הנוי של הקיבוץ ונטע את הנטיעות הראשונות. בהמשך עבד במדגה ואחר כך היה מורה לביולוגיה ומנהל המעבדה במוסד החינוכי “גלבוע” בקיבוץ בית אלפא כעשר שנים. 5 שנים עבד כמרצה לביולוגיה גם במדרשת רופין, באותו זמן החל לתכנן ולטפל במוצגים הארכאולוגיים שנמסרו לקיבוץ על ידי דן ליפשיץ. בנטלו משימה זו החל לתכנן את הקמת המוזיאון לארכאולוגיה ים תיכונית, נסע לחו”ל לגייס כספים ובעמל נמלים הקים בניין לתפארת. אלעזר טיפל במוזיאון במסירות בלתי רגילה. במסגרת עבודתו במוזיאון עסק גם בארגון חוגי השכלה לציבור באזור והקים ספרייה ארכאולוגית עשירה. רבה הייתה ההערכה ברחבי הארץ לפועלו.
כשמלאו עשר שנים למוזיאון, לפתע חלה ונפטר בלא עת, כאשר ידיו מלאות עבודה ותכניות.
אלעזר השאיר אחריו את רעייתו, צילה תבל”א ושני בנים, ארנון ויואב.
יהי זכרו ברוך!